לפני מעל לשש שנים כשהקשר עם הילדים שלי נותק כליל, לצד נסיונות אינסופיים למצוא דרך להגיע אליהם, מצאתי את עצמי שולחת הודעות לטלפונים הניידים החסומים. זו היתה עוד דרך עבורי לבטא את האהבה שלי אליהם, לשתף במה שקורה בחיי, בזכרונות שעולים בי, וגם פשוט לפרוק רגשות עזים של געגוע.
הטלפון הנייד של הילדים שלי היה לי כמו כותל, שבו טמנתי מסרים מהלב שלי בתקווה שיגיעו אל הלב שלהם בלי לדעת כיצד.
לימים, כשחזרנו לקשר, התברר לי שהבן שלי היה פותח מידי פעם את החסימה של הטלפון בכדי לבדוק אם אני עדיין שם. מעל פני השטח הייתה לו תקווה שכלום לא יגיע ממני והוא יוכל להצדיק את הנתק בפני עצמו ולהמשיך לשנוא אותי בשקט. מתחת לפני השטח, הוא היה מוצף רגשות עזים בכל פעם שהופתע לגלות שאני עדיין כותבת לו, ואז היה חוסם אותי מיד בחזרה.
כשהתחלתי לעבוד על הסדרה הזאת, גללתי אחורה בנייד לשנים החשוכות האלה במסע שלנו. כמו בסרט שעושים לו re-wined קראתי והקשבתי להודעות הנאצה בתחילת הדרך. קולות מתוקים של ילדים רכים אומרים מילים קשות. אח"כ הגיע השקט, שנתיים של עשרות רבות של הודעות יתומות בנתיב ללא מוצא. ואז שוב צעדים קטנים של קשר, מרוחק, מהוסס, שני צעדים קדימה ושלושה אחורה... עד שפתאום אייקון של לב. לב אדום וקטן עם משמעות אדירה, שנשלח מהילד שלי אליי - לאמא.
לאורך השנים האחרונות אני מלווה הורים רבים בתקשורת שלהם בהודעות עם הילדים שלהם. הסדרה הזאת נוצרה כדי שהמסע האישי שאני עשיתי והמסע של הורים רבים אחרים שהצליחו לחזור לקשר לא ישאר רק בארכיון של הניידים שלנו, אלא יקבל משמעות חדשה אצל אבות ואמהות כמוני שנמצאים עדיין בתקופה החשוכה.
סרטון 1 - איך להיות ההורה הכי טוב שאתם
סרטון 2 - איך ליצר חוויה מקרבת בהודעות
סרטון 3 - על לופ האשמה והדרך לצאת ממנו