את לא אמא שלי,
את לא נורמלית,
אני לא אוהב אותך,
הלוואי ותמותי.
זה מה שאומר לי הבן המנוכר שלי, היקר והאהוב שלי.
אני אמא שלך, אני עונה, מהיום בו ילדתי אותך ועד עולם.
אני כל כך אמא שלך.
אתה מגן על עצמך ועל נפשך הפצועה והכואבת על ידי כך שאתה מוחק אותי מחייך, מרחיק וחוסם כל דלת פיזית ונפשית בפניי.
אבל אני אמתין שם צמודה לדלתות שחסמת, ואמשיך לשלוח לך קרני אהבה מחממות וטובות, כמו שמש שחודרת דרך הפתחים וחרכי המנעול.
ויש לי את הכוח והעצמה לספוג את הדחייה ואת הזעם שלך, להתרסק לחתיכות קטנות ולהדביק את כולי מחדש. ויש לי את הסבלנות להמתין לזמן המתאים, לכשיבשילו התנאים שלך ושל היקום. ויש לי ים אהבה להמשיך ולשפוך על לבך הקפוא עד שיפשיר ויחזור לפעום בחוזקה כמו פעם.
אני אוהבת אותך ילד שלי, אהבה גדולה אשר מספיקה לשנינו. ומאמינה בכל ליבי, כי יבואו ימים שיהיו בך הכוחות, העוצמות והאומץ לשלוף את זו שלך, שקבורה עמוק עמוק בלבך הקטן.
אני אהיה פה ילד שלי, צמודה אל הדלת שלך ולעד מנסה לפתוח, לעד מחפשת מפתח, לעד אוהבת ללא תנאי.
את האימהות שלי אף אחד לא יוכל לגזול ממך. לא כוחות רשע, לא קנאה, לא הסתה, לא שנאה ולא פחד. האימהות שלי נצחית והיא שלך לעד, כמו השמש שזורחת עליך בכל יום, כך אהיה בשבילך גם בימים סוערים של עננים שחורים מאוד.
זו דרך הטבע בן שלי! ואין אדם עליי אדמות שיכול להתערב בכוחות הטבע הללו.