להיות הורה ממרחק

ההתמודדות עם נגיף הקורונה מייצרת עבור משפחות רבות מצבים מאתגרים של מרחק ובידוד מהיקרים להם מכל.

עבור הורים המתמודדים עם ניכור, זוהי מציאות יומיומית. שגרה איומה של מרחק פיזי ונתק רגשי כפוי, ממושך וכואב מאוד מילדים אהובים.

בניגוד למבודדי הקורונה, להורים מנוכרים אין את המחשבה המנחמת, כי המרחק נועד בכדי להגן מפני הדבקות בנגיף או התפרצות מחלה. כמו כן, הם לא זוכים לשיחות וידאו, שי קטן מעבר לדלת או נפנוף לשלום מחלון הבית.

הורים מנוכרים נאלצים במקרה הטוב לעמוד על ״פסגת הר נבו״ ולהביט מרחוק על ה״ארץ המובטחת״... מבלי יכולת להביע את אהבתם, לתקשר או לגעת.

את הסרטון המצורף מטה עשיתי לפני התפרצות מגיפת הקורונה. וכשצפיתי בו היום מצאתי שהוא רלוונטי לא רק להורים מנוכרים. הוא רלוונטי להתמודדות עם החיים, עם משבר, עם הורות או בכלל ביחסים מורכבים עם אנשים אהובים.

בסרטון אני משתפת בחמישה טיפים שעזרו לי מאוד בהתמודדות האישית עם חוויית הניכור ובהמשך סייעו לי בהשבת הקשר עם ילדיי. 

השבוע ראיתי שיצרו האשטג לתקופה הזו - 

#togetherathome (ביחד בבית)

אני מציעה להחליף אותו ל-

#athometogether (בבית ביחד)

מזמינה אתכם/ן לנצל את התקופה ההיסטורית הזו לעבודה פנימית, בבית הפרטי שהוא אנחנו. מאמינה בכל ליבי, שהחוסן שנוצר בנו פנימה, מסייע להתגבר על כל מכשול או מציאות לא נשלטת, גם ניכור ילדינו.

אני מצידי מתחייבת להמשיך להציע את עזרתי וללוות את כל מי שמתחבר לדרך. 

חיבוק גדול ואוהב ממני, מקרוב וגם מרחוק.