על הפגישה עם הילדה שהייתי ותהליכי חידוש קשר עם ילדים מנוכרים

את הפוסט בבלוג שלי על הפגישה עם הילדה שהייתי כתבתי ביום האישה הבינלאומי לפני 4 שנים, כשעוד הייתי בתהליכי חידוש קשר עם הילדים הפרטיים שלי.

כשאני מספרת את סיפור המסע שלי בהרצאה ״מבורכת״ אני מקריאה אותו, כי הוא היה מאבני הדרך שסייעו לי להחזיר את הקשר עם ילדיי, בזירה שיש בה כל כך מעט תקווה והצלחות באיחוד קשר.

השבוע, בהכשרה של הקליניקה המובילה באנגליה, קיבלתי חיזוק רשמי למשמעות של התהליך הזה ביצירת הצלחות בטיפול במשפחות המתמודדות עם ניכור. 

ניכור הורי זו חוויה אנושית מטלטלת המעירה בתוכנו ,ההורים המנוכרים, את החלקים הכי פגיעים. חווית הדחיה, חוסר האונים, הכאב העצום וחוסר בתמיכה מערכתית, הופכים את החלקים הילדיים שלנו לחשופים ומוצפים כל כך, עד שלא מתאפשר להורה שאנחנו לקחת פיקוד.

והמפגש הזה, בין החלק הילדי והכואב בתוכנו לבין הילד המנוכר והשבור שלנו, בהיעדר איש מקצוע מומחה ותהליך מובנה מלווה, הופכת את האיחוד והריפוי העצמיים למשימה כמעט ובלתי אפשרית.

חשוב לי להדגיש, כי הילד המנוכר זקוק יותר מכל להורה שמחק מחייו. למרות התנהגותו האגרסיבית, הדוחה והמנותקת, הוא כמה למחילה, להכלה, לאהבה, ולביטחון שההורה שנטש יעמוד בזעזוע וישמור עבורו על קרקע יציבה לכשיוכל לחזור. 

Therapeutic Parenting

מזמינה אתכם/ן להכנס ללינק ולקרוא על המפגש עם הילדה שאני הייתי בבלוג שלי שבאתר. 

הילדה הזו בתוכי הולכת איתי יד ביד מאז הפכתי מודעת אליה, ועוזרת לי לעזור להורים שכמותי להצליח לחדש קשר וגם להוביל לשינוי ציבורי!