נולדתי בראשון לציון, בגיל חודשיים עברנו לאנגליה, בגיל שלוש חזרנו לארץ לקיבוץ חמדיה ובגיל חמש שוב חזרנו לראשון. הנדודים בראשית חיי עצבו בתוכי בית, אליו אני חוזרת בכל פעם שלא יציב בחוץ.
בגיל 9 חוויתי חרם חברתי קשה וממושך. ההתמודדות עם החרם פיתחה בי עוצמה פנימית מופלאה, אך גם יצרה מנגנוני הישרדות, שהשפיעו על כל בחירותיי ולקח לי 30 שנים של עבודה להיפרד מהם.
את בעלי הראשון בחרתי כך שלא יעזוב אותי לעולם. אחרי 15 שנים יחד, כשהבנתי שבחרתי מתוך הישרדות וביקשתי לעזוב, שילמתי את המחיר של הבחירה הזו.
ההתמודדות עם החרם למדה אותי לפזר סיכונים חברתיים. כשערכתי לראשונה מסיבת יומולדת לפני 3 שנים, גיליתי שאספתי מכל תחנות חיי 70 חברות טובות!!! בזכות הבדידות החברתית בצעירותי, יש סביבי היום מעגל חברתי תומך מאי פעם, שרק גדל כל שנה עוד ועוד.
אני אדם מולטי פוטנציאלי, בעלת תחומי עניין מגוונים ותשוקה מתמדת להרחיבם. כשהייתי צעירה מצאתי את עצמי מתנצלת על חוסר המיקוד הזה בראיונות עבודה. היום אני גאה בכשרון המולד והנפלא לו זכיתי.
לפני שש שנים עולמי קרס. אבדתי קשר עם שני ילדי האהובים באופן הרסני וכפוי, כתוצאה מניכור הורי. חווית הדחיה החוזרת, הפעם מצד היקרים לי מכל, למדה אותי את השיעור המשמעותי בחיי. למדתי לאהוב ללא תנאי! אותם, את עצמי ואת כל מי שסובב אותי. בזכותם אני האדם הכי טוב שאני יכולה להיות. בזכותם, למרות האתגר העצום ואף בזכותו, אני אמא!
הרבה שנים טענתי שנולדתי זקנה. אחראית, ממוקדת, רצינית, מתוכננת. ככל שאני מתבגרת אני מרגישה מתיילדת. מעזה לשנות את דעתי, מעזה לחיות ״כאן ועכשיו״, מעזה להשתטות, מעזה להשתנות, מעזה פשוט להיות בלי הסברים ובלי תוכניות.
לקראת יומולדת 45, החלטתי לעזוב קריירה עסקית מפוארת ולעבור לעסוק בנפשו של האדם, עיסוק שחיכה לי 25 שנים בסבלנות. הפסיכואנליטקן מייקל אייגן אומר שהגאולה היא בחלקה למידת האמנות של הסטייה מעצמך. לראשונה בקריירה המקצועית שלי, מרגישה שאני סוטה אל עצמי ולא להיפך.
חווית הדחיה החברתית בילדות היא זו שגרמה לי לפתח הגנות ולשמור על עצמי מפני העולם שבחוץ. כמה מבורכת אני שחווית הדחיה (הניכור) בבגרות, עשתה בדיוק ההיפך. והיום, אני חשופה מאי פעם, גם פה.
פעם פירשתי את העולם כמנוכר, לא יציב, לא צפוי, וחיזקתי את עצמי ככל יכולתי כדי שאוכל לו. היום אני חווה את העולם כשלם, המכיל גם וגם, מופלא ומאתגר ממש כמונו, ממש כמוני. וכמה זכינו פשוט לחיות פה.